הסתובבתי על הגג בזהירות עד שראיתי אותו, ונשימתי נעתקה. שרון ישב בקצה הגג עם סיגריה ביד. כל כך פחדתי שהוא ייבהל וייפול אם אקרא לו. איך אין כאן שום גדר או מעקה?
"שרון," אמרתי בסוף בקול נמוך, "זה אני, אלי. באתי לקרוא לך למפגש. אתה זוכר?"
שרון הסתכל עליי במבוכה. "חשבתי שלא תבוא."
עשור לאחר פגישתם הראשונה, שרון מבקש מאלי שייתן עדות אופי שתציל אותו מסבך פלילי חמור המאיים לפרק את כל שבנה.
שיחת הטלפון הבלתי צפויה שולחת את אלי אחורה בזמן, אל הימים שבהם היה מדריך צעיר בארגון "אופק", וקצינת המבחן הפקידה בידיו את הנער בעל המזג הלא צפוי. הוא יוצא אל מסע רווי כאב וחשדנות, כמיהה לאהבה וחשש מפני הנפילה.
כעת, כשהעבר שב ומקיש על דלתו, חייב אלי להתעמת עם שאלות גדולות שלא נותנות לו מנוח. האם באמת עומדת לאדם יותר מהזדמנות אחת לבחור בחיים?
עד מתי שצריך הוא רומן ביכורים סוחף ומרגש על גבולות השליחות, על המחיר האכזרי של החסד ועל האמונה העיקשת בכוחו של אדם להשתנות.
"שלום אלי?" קולו היה חלש ומהוסס, אבל ברור לחלוטין.
"שרון… מה שלומך? איך דביר המתוק?"
"אני צריך עזרה," הוא חתך. "הסתבכתי… הפעם באמת. אני במעצר. עשיתי מעשה נורא. הרסתי לי את החיים, לדביר, ולדנה. היא לא תסלח לי על זה בחיים."
"לא היה לי מושג כמה הוא עתיד להשפיע על חיי. כל מחשבה, כל החלטה, כל צעד – התחילו ונגמרו בו. שרון."
"במובן מסוים הרגשתי כאילו הוא בגד בי באופן אישי. מה היה הטעם להשקיע בו כל כך הרבה וללוות אותו לאורך כל כך הרבה שנים? שאלתי את עצמי בכעס.. פעימות הלב החזקות והנמרצות גרמו לי לסחרחורת ונדרשתי לכמה שניות כדי להסדיר את הנשימות שלי. דמיינתי את מרכז העיר – היכן שהיינו נפגשים לפעילות שלנו לפני עשור.. והצלחתי להעלות בתוכי גם חמלה. איך זה קרה לו? איך שוב? איזה מסכן הוא! עכשיו הוא זקוק לי.. רציתי לגשת אליו ולחבק אותו, הוא בטח כל כך בודד."
"אני כבר לא הבחור הצעיר בן עשרים ושלוש שהייתי כשפגשתי בו לראשונה. יש לי משפחה, מעמד ואפילו מקצוע מכובד.
האם אני מוכן לסכן את כל זה בשבילו?"
אתם יכולים לספר לי מה חשבתם. או להזמין הרצאה. או סתם לפטפט על כוס קפה.